<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן פ"ה</h1>
<h2>דף קכז:</h2>
אני החתום למטה אשיב לשואלי דבר לפי שדעתי נוטה שהראוני מן השמים... וששאלתם ראובן נשא אשה והוליד ממנה שלשה בנים ובא והתחיל לצוות את בניו ואשתו ובתו צואת בריא וקיימה בעדים לימים חלה וצוה להביא לפניו אותה צואה ולקרוא אותה ואמר [אותו] ששמע שקראה שמעני ראובן לבתך נתת מעט אם לא תרבה במקצת מוהר שלה לא יכנוס אותה איש הגון כמותך ונטל ראובן מחלק של בניו מקצת ונתן לבתו לקח הצואה ונתנה לאשתו שתהא מושלת משלו ומשל בניה כל ימיה ואחר פטירתו תשלימנה לבניה ונפטר מאותו חולי והיתה מושלת כמו שצוה בעלה והצואה שעשה ראובן נאבדה בחיי אשתו והעדים נפטרו והיא הלכה לבית עולמה ונשארו הבנים ואין להם עדים... כך הראוני מן השמים שמכיון שאבדה שטר הצואה ונפטרו העדים ואחים אלו טוענים זה על זה אבי הניח לי כך וכך לך כך וכך וזה טוען לא הניח אלא כך וכך ואמור רבנן כל המוציא מחברו עליו הראיה וכיון שאין להם ראיה היה להם לעמוד על דין תורה לחלוק בשוה ואין להם זה על זה אלא לגזור בקללות ואררים על כל מי שנוטל מחלק שצוה לי אבי בדעתו ואע"ג דתנן [שבועות מ"ב ע"ב] ואלו דברים שאין נשבעים עליהם הקרקעות וכו' הנ"מ בדורות הראשונים שמשביעים בשבועה של ספר תורה אבל מפני שאמרו חכמים [שם ל"ט ע"א] (על) [כל] עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו ומכל העולם כולו וראו ב"ד שהיו נשבעים בשקר וגורמין פורענות לעצמן וכל העולם כלו נמנעו מלהשביע בתורה והתקינו שמנדין וגוזרין בפניו ואומרים אם מכזב אתה בדבר זה אחר אותו האיש כן וכן קללות שאם אתה מכזב תעלה בו קללה לבדו ואל ילקה העולם ומצאו להם סיוע ממקום זה [שם ל"ו ע"א] מנין לאלה שהיא שבועה שנאמר [יחזקאל י"ז] ויבא אותו (האיש) באלה ומנא לן דאיקרי שבועה דכאשר גם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים ונהגו בשתי ישיבות גזירת' על מקרקעי כמטלטלי הלכך אם עמדו על דין תורה וחולקין בשוה היו יכולין להטיל שבועה זה על זה כל מי שיודע מה חלקי שהניח לי אבא וכופר כן וכן ועכשיו שלא עמדו על דין תורה לחלוק בשוה וקבל עליו נתן זה שכל מה שיודה שמואל (ו)אחיו בשבועה שחילק אביהם (לכ)שיעשה [כ]הודאתו והודה שמואל בשבועה מה שהודה מקבל עליו נתן זה בעל כרחו ואע"פ שלא קנו מידו שאין אחר קנין כלום ועוד שגזרו עליו הקהל מדעתו שלא יעבור על מה שיודה שמואל אחיו לא יכנס לאותן הנכסים אלא ברשות אחיו הלכך מקבל עליו (ואם יעבור) [ואין] יכול לחזור בו דשלח ליה ר' אבא לר' יוסף בר חמא [ב"ב קכ"ז ע"ב] האומר לחברו עבדי גנבת והלה אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה רצונך השבע וטול נשבע ונוטל ואינו יכול לחזור בו וכך הלכה. [שם קכ"ח ע"ב] [ד]דרש מר זוטריה משמיה דר' שימי בר אשי הלכת' בכל הני שמעתא כדשלח ליה ר' אבא בר חמא לר' יוסף בר חמא. ועל סתירת הצואה שבתחילה טען שמואל סתר אבי הצואה ולבסוף אמר לא סתר ולבסוף אמר נתן אחר השבועה [סתר] ושמואל אמר לא סתר אין בכך כלום לפי שמסברא אמרו וכך היו סבורים מכיון שכתב תחלה ואח"כ נטל מחלק אחיו ונתן לבת שחזרה במקצת היה וכל חזרה במקצת הויה חזרה בכולה וחברו משיבו לא היה חזרה שכבר קיימה בשעת שהשלימה לאשתו וכן הדין דלא הויה חזרה כשהשלימה לאשתו על מנת שתשלוט אשתו בנכסי' כל ימיה דלאחר ימיה יטול כל אחד ואחד מה שכתוב בשטר הצואה דהא [חזר] ממה שנתן לבת ונעשה כמחלק עתה לכתחילה ואפי' היה השטר שטר מתנה וכ"ש שלא היה שטר מתנה אלא דייתקי שאע"פ שכתבה מתחילה ועכבה בידו עד זמן מיתה אם לא זוכה בה והשלימה לאשתו לא היתה שוה כלום דתנן [שם קל"ה ע"ב] מי שמת ונמצא דייתקי קשורה על יריכו הרי זה אינ' כלום זוכה בה לאחד בין מן היורשים בין שאינ' מן היורשים דבריו קיימין הלכך ליכא למימר הכא חזרה דמעשה האשה עקר והראשון אינו כלום. ושטען נתן זה בתחילה אמרת לא נלך אחר הצואה וגילית דעתך שחלקי גדול משלך ושמואל משיבו לא מפני שחלקך גדול אלא לרדוף אחר השלום רציתי לחלוק בשוה דעביד אינש דזבין דיניה טענת שמואל נכונה היא [ו]שטוען נתן אמחול אמרתי ולא מחלתי אינה טענה שכבר כתבנו אע"פ שלא קנו מידו אינו יכול לחזור בו וכ"ש שלשון ברורה היא ממחילתי [ומה שטוען] ושמא מחילה בטעות היא שאילו הייתי יודע שתפחות לי משלישית לא הייתי מוחל אין טענתו טענה מ"ט חדא דאין כאן מחילה אלא קיום דין ועוד שאם אתה אומר כן כל מי שישבע לחברו יכול לומר אלו הייתי יודע שישבע לי כך לא הייתי מקבל ממך שבועה ודר' שמעון בן מנסי' [שם קל"ב ע"א] מילת' אחרית' היא. ושטען שהשביעו הדיין ביחידים אין טענתו כלום חדא שהוא והקהל היו ולא יחידי ועוד שאפי' ב"ד אינו צריך דתנן [שבועות ל"ו ע"ב] שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד. ושטוען קודם השבועה הודית לי בחלק (השבועה) שלישית ועכשיו פחות מחמישית אם הודה בב"ד כך וצוה אבי שיטול שלישית או אם אמר כרם פלו' ופלו' שדה פלו' ופלו' מצר פלו' ופלו' ועלה החשבון עד שליש ושהודה בשבועה אין עולה עד שלישית אחר הודאה ראשונה אזלינן אבל אם כשהיו מתעצמין בדין אמר לו טול שליש וכל אחד ממנו שלישית אין זו הודאה. ושאומר לו אתה היית בן חמש שנים כשנפטר אבא ולא היית יודע בין טוב לרע לענין עדות אמרינן [סנהדרין נ"ב ע"ב] אין מביאין ראיה מן הקטן אבל האי בעל דין איהו אפסיד אנפשיה דהמניה עליה. ועוד יש לומר מאחר שגדול קרא שטר הצואה (ו)יודע היה מה היה כתב בה. ושטוען היה לך לפרש לי ולאחי שמשון (אע"פ ש)הדעת נוטה אע"פ שלא פירשו שעל אחיו שמשון אומר השאר לי ולאחי שאם אי אתה אומר כן אין לשמשון כאן כלום ואי אפשר לומר כן שפטרו אביו מכל נכסיו אלא בודאי על שמשון אמר ועוד סיוע לדבר זה הא דתניא [קידושין ו' ע"א] היה מדבר עמה על עסק גטה וקדושי' ונותן לה גטה וקדושיה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו ר' יהודה אומר צריך לפרש ואמר ר' הונא אמר שמואל הלכה כר' יוסי ואפי' הכי כיון דאמר מר [מכות כ"ג ע"ב] גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן וההוא מעשה דקניא דרבא [נדרים כ"ה ע"א] שמעינן שביקש לישבע כמדומה יש לחוש לדברי נתן זה שמא זה שאמר בשעת שבועה כך וכך נתן לך והשאר לי [ולאחי] ולא פירש לי ולאחי שמשון שמא נתכוון לרמות וישבע עוד בפירוש שהשאר לי ולאחי שמשון הניח אביו כדי לתפוס דעתו של נתן זה (שאת) [שאם תאמר] מטילין עליו שבועה נמצא ששבועה שנשבע תחילה לא היתה שבועה מעתה איני רוצה שישבע נעמוד על דין תורה ונחלק בשוה אין בדבריו כלום לפי שכבר נשבע וכבר כתבנו שהדעת נוטה על אחיו שמשון אמר השאר לי ולאחי והבא' סיוע מברייתא לדברינו ומלתא יתירא היא דאמרינן הבא לישבע להפיס דעת בעל דינו משום חששא שמא הלכך יפרש זה השאר בשבועתו ויעמוד כמו שקבל עליו נתן זה ושמואל ואין נתן יכול לחזור בו, וכן הדין.
<h2>דף קלה:</h2>
אני החתום למטה אשיב לשואלי דבר לפי שדעתי נוטה שהראוני מן השמים... וששאלתם ראובן נשא אשה והוליד ממנה שלשה בנים ובא והתחיל לצוות את בניו ואשתו ובתו צואת בריא וקיימה בעדים לימים חלה וצוה להביא לפניו אותה צואה ולקרוא אותה ואמר [אותו] ששמע שקראה שמעני ראובן לבתך נתת מעט אם לא תרבה במקצת מוהר שלה לא יכנוס אותה איש הגון כמותך ונטל ראובן מחלק של בניו מקצת ונתן לבתו לקח הצואה ונתנה לאשתו שתהא מושלת משלו ומשל בניה כל ימיה ואחר פטירתו תשלימנה לבניה ונפטר מאותו חולי והיתה מושלת כמו שצוה בעלה והצואה שעשה ראובן נאבדה בחיי אשתו והעדים נפטרו והיא הלכה לבית עולמה ונשארו הבנים ואין להם עדים... כך הראוני מן השמים שמכיון שאבדה שטר הצואה ונפטרו העדים ואחים אלו טוענים זה על זה אבי הניח לי כך וכך לך כך וכך וזה טוען לא הניח אלא כך וכך ואמור רבנן כל המוציא מחברו עליו הראיה וכיון שאין להם ראיה היה להם לעמוד על דין תורה לחלוק בשוה ואין להם זה על זה אלא לגזור בקללות ואררים על כל מי שנוטל מחלק שצוה לי אבי בדעתו ואע"ג דתנן [שבועות מ"ב ע"ב] ואלו דברים שאין נשבעים עליהם הקרקעות וכו' הנ"מ בדורות הראשונים שמשביעים בשבועה של ספר תורה אבל מפני שאמרו חכמים [שם ל"ט ע"א] (על) [כל] עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו ומכל העולם כולו וראו ב"ד שהיו נשבעים בשקר וגורמין פורענות לעצמן וכל העולם כלו נמנעו מלהשביע בתורה והתקינו שמנדין וגוזרין בפניו ואומרים אם מכזב אתה בדבר זה אחר אותו האיש כן וכן קללות שאם אתה מכזב תעלה בו קללה לבדו ואל ילקה העולם ומצאו להם סיוע ממקום זה [שם ל"ו ע"א] מנין לאלה שהיא שבועה שנאמר [יחזקאל י"ז] ויבא אותו (האיש) באלה ומנא לן דאיקרי שבועה דכאשר גם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים ונהגו בשתי ישיבות גזירת' על מקרקעי כמטלטלי הלכך אם עמדו על דין תורה וחולקין בשוה היו יכולין להטיל שבועה זה על זה כל מי שיודע מה חלקי שהניח לי אבא וכופר כן וכן ועכשיו שלא עמדו על דין תורה לחלוק בשוה וקבל עליו נתן זה שכל מה שיודה שמואל (ו)אחיו בשבועה שחילק אביהם (לכ)שיעשה [כ]הודאתו והודה שמואל בשבועה מה שהודה מקבל עליו נתן זה בעל כרחו ואע"פ שלא קנו מידו שאין אחר קנין כלום ועוד שגזרו עליו הקהל מדעתו שלא יעבור על מה שיודה שמואל אחיו לא יכנס לאותן הנכסים אלא ברשות אחיו הלכך מקבל עליו (ואם יעבור) [ואין] יכול לחזור בו דשלח ליה ר' אבא לר' יוסף בר חמא [ב"ב קכ"ז ע"ב] האומר לחברו עבדי גנבת והלה אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה רצונך השבע וטול נשבע ונוטל ואינו יכול לחזור בו וכך הלכה. [שם קכ"ח ע"ב] [ד]דרש מר זוטריה משמיה דר' שימי בר אשי הלכת' בכל הני שמעתא כדשלח ליה ר' אבא בר חמא לר' יוסף בר חמא. ועל סתירת הצואה שבתחילה טען שמואל סתר אבי הצואה ולבסוף אמר לא סתר ולבסוף אמר נתן אחר השבועה [סתר] ושמואל אמר לא סתר אין בכך כלום לפי שמסברא אמרו וכך היו סבורים מכיון שכתב תחלה ואח"כ נטל מחלק אחיו ונתן לבת שחזרה במקצת היה וכל חזרה במקצת הויה חזרה בכולה וחברו משיבו לא היה חזרה שכבר קיימה בשעת שהשלימה לאשתו וכן הדין דלא הויה חזרה כשהשלימה לאשתו על מנת שתשלוט אשתו בנכסי' כל ימיה דלאחר ימיה יטול כל אחד ואחד מה שכתוב בשטר הצואה דהא [חזר] ממה שנתן לבת ונעשה כמחלק עתה לכתחילה ואפי' היה השטר שטר מתנה וכ"ש שלא היה שטר מתנה אלא דייתקי שאע"פ שכתבה מתחילה ועכבה בידו עד זמן מיתה אם לא זוכה בה והשלימה לאשתו לא היתה שוה כלום דתנן [שם קל"ה ע"ב] מי שמת ונמצא דייתקי קשורה על יריכו הרי זה אינ' כלום זוכה בה לאחד בין מן היורשים בין שאינ' מן היורשים דבריו קיימין הלכך ליכא למימר הכא חזרה דמעשה האשה עקר והראשון אינו כלום. ושטען נתן זה בתחילה אמרת לא נלך אחר הצואה וגילית דעתך שחלקי גדול משלך ושמואל משיבו לא מפני שחלקך גדול אלא לרדוף אחר השלום רציתי לחלוק בשוה דעביד אינש דזבין דיניה טענת שמואל נכונה היא [ו]שטוען נתן אמחול אמרתי ולא מחלתי אינה טענה שכבר כתבנו אע"פ שלא קנו מידו אינו יכול לחזור בו וכ"ש שלשון ברורה היא ממחילתי [ומה שטוען] ושמא מחילה בטעות היא שאילו הייתי יודע שתפחות לי משלישית לא הייתי מוחל אין טענתו טענה מ"ט חדא דאין כאן מחילה אלא קיום דין ועוד שאם אתה אומר כן כל מי שישבע לחברו יכול לומר אלו הייתי יודע שישבע לי כך לא הייתי מקבל ממך שבועה ודר' שמעון בן מנסי' [שם קל"ב ע"א] מילת' אחרית' היא. ושטען שהשביעו הדיין ביחידים אין טענתו כלום חדא שהוא והקהל היו ולא יחידי ועוד שאפי' ב"ד אינו צריך דתנן [שבועות ל"ו ע"ב] שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד. ושטוען קודם השבועה הודית לי בחלק (השבועה) שלישית ועכשיו פחות מחמישית אם הודה בב"ד כך וצוה אבי שיטול שלישית או אם אמר כרם פלו' ופלו' שדה פלו' ופלו' מצר פלו' ופלו' ועלה החשבון עד שליש ושהודה בשבועה אין עולה עד שלישית אחר הודאה ראשונה אזלינן אבל אם כשהיו מתעצמין בדין אמר לו טול שליש וכל אחד ממנו שלישית אין זו הודאה. ושאומר לו אתה היית בן חמש שנים כשנפטר אבא ולא היית יודע בין טוב לרע לענין עדות אמרינן [סנהדרין נ"ב ע"ב] אין מביאין ראיה מן הקטן אבל האי בעל דין איהו אפסיד אנפשיה דהמניה עליה. ועוד יש לומר מאחר שגדול קרא שטר הצואה (ו)יודע היה מה היה כתב בה. ושטוען היה לך לפרש לי ולאחי שמשון (אע"פ ש)הדעת נוטה אע"פ שלא פירשו שעל אחיו שמשון אומר השאר לי ולאחי שאם אי אתה אומר כן אין לשמשון כאן כלום ואי אפשר לומר כן שפטרו אביו מכל נכסיו אלא בודאי על שמשון אמר ועוד סיוע לדבר זה הא דתניא [קידושין ו' ע"א] היה מדבר עמה על עסק גטה וקדושי' ונותן לה גטה וקדושיה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו ר' יהודה אומר צריך לפרש ואמר ר' הונא אמר שמואל הלכה כר' יוסי ואפי' הכי כיון דאמר מר [מכות כ"ג ע"ב] גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן וההוא מעשה דקניא דרבא [נדרים כ"ה ע"א] שמעינן שביקש לישבע כמדומה יש לחוש לדברי נתן זה שמא זה שאמר בשעת שבועה כך וכך נתן לך והשאר לי [ולאחי] ולא פירש לי ולאחי שמשון שמא נתכוון לרמות וישבע עוד בפירוש שהשאר לי ולאחי שמשון הניח אביו כדי לתפוס דעתו של נתן זה (שאת) [שאם תאמר] מטילין עליו שבועה נמצא ששבועה שנשבע תחילה לא היתה שבועה מעתה איני רוצה שישבע נעמוד על דין תורה ונחלק בשוה אין בדבריו כלום לפי שכבר נשבע וכבר כתבנו שהדעת נוטה על אחיו שמשון אמר השאר לי ולאחי והבא' סיוע מברייתא לדברינו ומלתא יתירא היא דאמרינן הבא לישבע להפיס דעת בעל דינו משום חששא שמא הלכך יפרש זה השאר בשבועתו ויעמוד כמו שקבל עליו נתן זה ושמואל ואין נתן יכול לחזור בו, וכן הדין.
